החלטה בתיק ת"א 10106-04

1.         בפני בקשה מטעם התובעים לפסילת חוות דעתו של ד"ר כנאענה, המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, ומינוי פסיכיאטר אחר במקומו ולחילופין, מינוי מומחה פסיכיאטר נוסף מטעם בית המשפט. הבקשה מתייחסת לעניינו של התובע מס' 3 (להלן "התובע").

2.         ביום 28.9.2001, בהיותו בן 8 שנים, היה התובע, לטענתו, עד לתאונת דרכים קשה, במהלכה נפגעה אחותו הקטנה, אשר למרבית הצער נפטרה לאחר מכן מפצעיה. 

3.         ביום 10.3.2005 מונה ד"ר ראסם כנאענה, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה. בחוות דעתו מיום 5.12.2005 קבע המומחה לתובע נכויות זמניות בשיעורים נמוכים למשך שנתיים לאחר התאונה וכי בחלוף אותה תקופה, לא נותרה לתובע נכות תמיתה.

4.         התובע העביר למומחה שאלות הבהרה ובד בבד, הוגשו על ידיו בקשות לבדיקה חוזרת. השתלשלות העניינים בנושא זה פורטה בהחלטתו של כבוד השופט אליקים מיום 6.6.2007 ואינני רואה צורך לחזור עליה. במסגרת אותה החלטה, הורה בית המשפט על בדיקה חוזרת והגשת חוות דעת רפואית נוספת, בנוגע למצבו הרפואי של נכון למועד הגשת חוות הדעת המשלימה. בחוות דעתו המשלימה הסופית, מיום 3.2.2009, חזר וקבע המומחה, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטריה, כתוצאה מהתאונה נשוא תביעתו. עוד קבע המומחה, כי התובע סובל מהפרעה קשר וריכוז (ADHD), שאינה קשורה לתאונה.

5.         לאחר שהועבר התיק לטיפולי, הוגשו על ידי הצדדים תחשיבי נזק וניתנה הצעתי לסילוק התביעה בפשרה. משלא הגיעו הצדדים לידי הסכמות, הורתי על הגשת תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע להוכחות. במהלך דיון ההוכחות, נחקר המומחה ארוכות על ידי ב"כ התובעת ואילו הנתבעות ויתרו על חקירתו. במהלך דיון ההוכחות הנוסף, נחקרו יתר העדים מטעם הצדדים. בסופו של הדיון, בקשה ב"כ התובעים לפסול את חוות דעתו של המומחה ולמנות מומחה אחר תחתיו. בהמשך, הודיעה כי היא עומדת על בקשתה והגישה בקשה מפורטת בכתב, שעיקר טעמיה יבחנו להלן. הנתבעות, אשר מתנגדות לבקשה, הגיבו בכתב, תוך טיעון התומך בממצאיו של המומחה מטעם בית המשפט ומסקנותיו.

דיון והכרעה

6.         מומחה הממונה על ידי בית המשפט משמש כמעין זרועו הארוכה של בית המשפט וחלה עליו החובה לפעול בתום לב, ללא משוא פנים ובהתאם לדין. הנחת המוצא היא, כי המומחה אכן פועל באופן הגון שכזה, ולפיכך, לא כל פגם בהתנהלותו או בהתנהלותם של הצדדים מולו יביא לפסילת חוות דעתו (רע"א 1548/06 עדי אטיאס נגד ד"ר בלכר מריאן (20.4.2006) ורע"א 9027/07 אריה חברה לבטוח בע"מ נגד אשרראת דליה (30.12.2007). פסילתו של מומחה שמונה על-ידי בית המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עוות דין, או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום-לב (רע"א 337/02 רונית מזרחי נגד כלל חברה לביטוח ואח', פ"ד נו(4) 673). כדי לפסול מומחה שמונה מטעם בית המשפט יש צורך בקיומו של חשש ממשי לכך שזכויותיו של אחד מבעלי הדין תפגענה נוכח העובדות שבבסיס הבקשה לפסילה (רע"א 334/99 טרקלין החשמל בע"מ נ' רוז'ה חלפון (30.5.2009), רע"א 2600/04 בנא ג'וני נגד אררט חברה לביטוח בע"מ (30.8.2004).

            במישור אחר, קבע בית המשפט העליון בפסק הדין שניתן ברע"א 337/02 (לעיל, בעמ' 676-677), כי באותם מקרים בהם השופט חש, לאחר עיון בחוות דעת המומחה הרפואי, בתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות דעת נוספת על מנת להגיע להחלטה מושכלת, רשאי הוא למנות מומחה נוסף, אם כי מינוי זה לא נעשה כדבר שבשגרה.

במסגרת פסק דינו, הבהיר כבוד השופט אור את טעמיו להלכה שנקבעה על ידיו, כדלקמן:

"נתאר לעצמנו מקרה שבו בית ^-המשפט אינו מוצא לנכון לפסול מומחה רפואי שמונה על ^-ידיו, אך מתקיים אצלו חשש שבסופו של ההליך לא יוכל לסמוך על חוות ^-דעתו ולא יגיע לחקר השאלות הרפואיות שבפניו. התוצאה במקרה כזה תהיה שהתובע לא יוכיח את זכותו עקב התאונה, ועלול להיגרם לו עיוות דין. האם לא סביר שבמקרה כזה ימנה בית ^-המשפט מומחה נוסף, שאולי על ^-ידי שיחזק את דעת קודמו תתקבל אותה דעה על ^-ידי בית ^-המשפט, או שיחלוק על דעת המומחה הרפואי הראשון וישכנע את בית ^-המשפט בעדיפות חוות ^-דעתו על זו של המומחה הראשון? נזכור, שבתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה ‎ -1975, מינוי מומחים רפואיים נתון בידי בית ^-המשפט, לפיכך בכל מקרה שעלול להיגרם עוול על ^-ידי אי ^-מינוי מומחה רפואי, אפילו מומחה רפואי נוסף, נתונה בידי בית ^-המשפט הסמכות למנוע עוול כזה".

7.         כפי שיפורט להלן, למקרא חוות דעתו של המומחה, כמו גם חקירתו בבית המשפט, נותר ספק בליבי בנוגע לאבחנת המומחה לפיה, התובע סובל מהפרעת קשב וריכוז מסוג ADHD, שאינה קשורה לתאונה. ספק זה, לא יאפשר לבית המשפט, בסופו של הליך, לסמוך על חוות הדעת ולהגיע לחקר השאלות הרפואיות שבפני. בנסיבות אלה, אין מקום לפסול את חוות דעתו של ד"ר כנעאנה, אלא, למנות מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה, שיבדוק את התובע ויחווה דעתו באשר לנכות שנותרה לו כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה, ככל שקיימת נכות כזו. אפרט להלן את טעמי.

8.         המומחה בדק את התובע לראשונה ביום 8.9.2005. בחוות דעתו מיום 5.12.2005 מצא המומחה כי התובע עירני, נראה פי גילו, מסודר בהופעתו החיצונית, נכנס לחדר הבדיקה לבדו, ללא ביטוי חרדתי ניכר ולא נצפתה אצלו תגובה חרדתית. עוד מצא המומחה, כי טון דיבורו של התובע רגוע ושקט, הוא ענה על השאלות לעניין עם אוצר מילים שמור ותואם. באשר לתפקודו החברתי, מצא המומחה תכנים המצביעים על תפקוד חברתי שמור, עם תחושת ביטחון עצמית והערכה עצמית שמורים וטובים. בעת תיאור אירוע התאונה, נעשה התובע מתוח ועצוב, עוצמה שתואמת את נסיבות ותוכן השיחה. המומחה מצא כי לא קיימת עדות לקיום תחושת פחד ממכוניות או נטייה להמנעות מגירויים וממצבים סביבתיים שעלולים להיות קשורים לאירוע וכי תפקודו נורמטיבי לבני גילו. המומחה לא מצא סימנים לפגיעה פסיכיאטרית או לתסמונת חרדתית פוסט-טראומטית או הפרעה אחרת שקשורה לתאונה. עוד מצא המומחה בבדיקה, כי אין עדות לקיום הפרעה חרדתית או נפשית אחרת בעוצמה שמשפיעה על פונקציה של קשב וריכוז או על תפקוד לימודי. בפרק הדיון והסיכום, קבע המומחה כי ניתן לייחס את התגובות הרגשיות הזמניות שתוארו אצל התובע במהלך התקופה הראשונה שלאחר התאונה למספר גורמים נוספים מלבד נוכחותו באירוע כגון, אבדן פתאומי של אחותו, תהליך האבל, השפעת האווירה המשפחתית באותו שלב וירידה זמנית בתפקודם של הוריו. המומחה מצא שקיימת אצל התובע יכולת הסתגלותית ברמה טובה. עוד ציין המומחה, כי התובע לא היה בטיפול פסיכיאטרי וגם הטיפול הפסיכולוגי לא היה עקבי וסדיר. בנוסף, לא נמצאה עדות לנסיגה לימודית משמעותית בשנה הראשונה לאחר התאונה. המומחה ציין, כי מתעודות הלימוד של התובע בכיתות ד' ו - ה' עולה כי מדובר בתלמיד בינוני וכי במידה והייתה השפעה רגשית של התאונה על תפקודו הלימודי, הדבר היה צריך להיות בולט יותר בשנה הראשונה לאחר התאונה. עוד ציין המומחה, כי רישומי הפסיכולוגית העלו חשד ללקות למידה, ממצא שלא קשור לתאונה. לסיכום, קבע המומחה בחוות דעתו כי לא קיימת בעת בדיקתו עדות להגבלה או לנכות פסיכיאטרית שקשורה לתאונה. בהתאם, נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 10% למשך שנה לאחר התאונה, נכות זמנית בשיעור של 5% למשך שנה נוספת ובהמשך, קבע המומחה כי התובע אינו סובל מנכות צמיתה.

כאמור, המומחה בדק את התובע פעם נוספת ביום 25.1.2008, בהתאם להוראות בית המשפט והתייחס למסמכים חדשים שלא עמדו בפניו בעת הבדיקה הראשונה. המומחה הדגיש, כי התובע עבר בדיקת TOVA ביום 15.5.2007 וציין כי הבדיקה הצביעה באופן כללי על ממצאים המעידים על הפרעת קשב וכי הציון בבדיקתו טרם קבלת ריטלין תואם לפרופיל המתאים ל - ADHD. הבדיקה השנייה לאחר קבלת כדור ריטלין, הראתה שיפור משמעותי ביכולת מיקוד הקשב. משמעות אותה בדיקה, לשיטתו, היא שהתובע סובל מתסמונת מסוג ADHD - הפרת קשב עם היפראקטיביות. המומחה תיאר גם את רישומי הפסיכולוגית שטיפלה בתובע במהלך התקופה שמחודש ינואר 2006 ועד אפריל 2007. רישומים אלה מעידים על תכנים הנוגעים להישגים נמוכים בבית הספר והרטבות לילה. עוד מתארים הרישומים טענות של התובע לפיהן, הוא לא לומד ולא משחק עם אף אחד, עצבני, חיי המשפחה השתנו לאחר מות האחות וכי הסיבה לדעתו היא כלכלית. המומחה ציין, כי מעיון במסמכים עולה שברובם לא עלה תיאור תכנים הקשורים לתאונה, אלא תיאור הישגים נמוכים בבית הספר וכי נושא הלימודים מציק לתובע. עוד ציין המומחה עדות להתנהגות אימפולסיבית האופיינית לילדים עם ADHD. בהמשך, תוארו תוצאות אבחון פסיכודיאגנוסטי שנערך לתובע בחודש דצמבר 2006, לאחר שהיה מעורב במקרה אלימות של דקירה. אותו אבחון מתאר התרשמות מקשיים רגשיים והעדר פניה ללמידה, קשיים ביכולת הקשב והריכוז, סף תסכול נמוך וחרדה. באבחון פסיכולוגי מחודש דצמבר 2006 צוינו בעיות בקשר עם דמויות הוריות, אשר לדעת המומחה מהוות גורם משמעותי בגיבוש עולמו הרגשי וביטחונו הבסיסי של הקטין. בעקבות אותו אבחון, הומלץ על עריכת בדיקת TOVA, עקב שאלה של ADHD. המומחה ציין עוד, כי על פי גיליון הציונים של התובע מהשנים 2005 - 2006, ציוניו לרוב נמוכים, למעט מחשב ושיעורי התעמלות, התנהגותו תוארה כטובה, אולם הישגיו הלימודיים לא היו מספקים.

המומחה הוסיף, כי עיון בתיקו הרפואי של התובע מהמרפאה הפסיכיאטרית, המתייחס לתקופת טיפול החל מחודש נובמבר 2007 ועד לחודש יוני 2008, מעלה כי התובע טופל על ידי מסטרנטית - סטודנטית לפסיכולוגיה וכי לא היה במעקב אצל הפסיכיאטר באותה מרפאה ולא הומלץ על מתן תרופתי. הדבר הצביע, להערכתו, על העדר פסיכופתולוגיה חרדתית או נפשית אחרת משמעותית. המומחה הדגיש מתוך הרישומים שנערכו באותה מרפאה את תלונותיו של התובע לפיהן, הוא מפחד מכך שלא יתקבל לעבודה וכי אין לו אוזן קשבת בבית. עוד צוין באותם מסמכים, כי ההורים נמצאים בהליך תביעת פיצויים וכנראה זה משאיר את מוחמד תקוע שם. עוד ציין המומחה תאונה בה היה מעורב התובע ביום 20.4.2003, אז פגע בו רכב וברח בזמן שהוא שיחק בכביש, דבר אשר שולל קיום עמדה הימנעותית על רקע חרדתי פוסט - טראומטי שקשור לתאונה.

בבדיקתו מצא המומחה את התובע ערני, מסודר בהופעתו החיצונית ומשיב תשובות לעניין. לא נמצאה עדות לקיום הפרעות בהלך או בארגון חשיבתו ולא נמצא ביטוי חרדתי בעוצמה משמעותית. במהלך הבדיקה עלו תכנים שמצביעים על הפרעות קשב וריכוז ונטייה לתגובות אימפולסיביות ובעיות התנהגות על אותו רקע. לשיטת המומחה, מדובר במאפיינים התנהגותיים, אשר תואמים להפרעות קשב וריכוז ADHD ולמרכיבים של בעיות התנהגות אצל הקטין. במהלך הבדיקה עלו תכנים סביב בעיות רגשיות נוספות, הנוגעות למערכת המשפחתית, כאשר ההורים נתפסו כדמויות בלתי תומכות ולא מקשיבות וקיימות אצל התובע תחושות של תסכול, אכזבה ודחייה. המומחה לא מצא בבדיקתו עדות לקיום תחושת פחד ממכוניות או נטייה מהימנעות מגירויים או אמצעים סביבתיים שעלולים להיות קשורים לאירוע. התובע לא התעסק באופן מופרז בזיכרונות מהתאונה ולא קיימת עדות לצמצום באורח חייו או תפקודו החברתי או הלימודי על רקע חרדתי פוסט טראומטי שקשור לתאונה. המומחה לא מצא עדות לקיום של תסמונת חרדתית פוסט טראומטית או לקיומה של תחושת ציפייה לסכנה ממשית או חשש מפגיעה. בהתאם לממצאי בדיקתו, העריך המומחה כי התובע סובל מקיום מרכיבים של הפרעת התנהגות על רקע הפנמה לקויה לערכים בהתנהגות דחפית שקשורה ל - ADHD, בעיה ראשונית אשר אינה קשורה לתאונה. התובע שלל בפני המומחה חרדה מפני הליכה לבית הספר, חציית כביש או חלומות מפחידים הקשורים לתאונה. מנגד, מצא המומחה קושי ביכולת הצבת גבולות במסגרת המשפחתית הקשורה לקושי בהפעלת סמכות הורית. בסיכום חוות הדעת השנייה, חזר וציין המומחה כי ממצאי בדיקת ה-TOVA שנערכה לתובע ביום 15.5.2007, מעידים על הפרעת קשב וריכוז, המתאפיינת מבחינה התנהגותית בתגובות אימפולסיביות. המומחה הדגיש כי הנסיגה הלימודית אצל התובע החלה בכיתה ה' ולא בתקופה שלאחר התאונה. המומחה לא שלל תגובה חרדתית חולפת אחרי התאונה אולם, הבהיר כי לא מדובר בהכרח בתמונה קלינית של PTSD או מצב חרדתי משמעותי שנמשך לצמיתות. באשר לאבחון הפסיכו-דיאגנוסטי, הדגיש המומחה כי לא צוינה האבחנה של PTSD על רקע התאונה וכי האבחון לא מצביע ולא מתאר קיום אבחנה של תסמונת כאמור הקשורה לתאונה. בסיכומו של דבר, קבע המומחה כי קיימת אצל התובע הפרעת קשב וריכוז ADHD, שהינה בעיה ראשונית, שאינה קשורה לתאונה והוא שלל קיום תסמונת חרדתית פוסט-טראומטית. לפיכך, לא שינה המומחה את דעתו לפיה, לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

9.         מסקנתו של ד"ר כנעאנה לפיה, התובע סובל מהפרעות קשב וריכוז וקשיים רגשיים, הנובעות מהפרעת ADHD שאינן קשורות לתאונה, עומדת בעיקרה על שני אדנים. הראשון - תוצאות בדיקתTOVA , במסגרתה נמצא שיפור ברמת הקשב והריכוז של התובע, לאחר מתן ריטלין. נראה, כי ממצא זה הווה גורם בעל משקל מכריע שהוביל א המומחה למסקנתו. אין חולק, כי אין די בממצאי בדיקת TOVA כדי לאבחן לקות של ADHD. מדובר בבדיקת עזר לאבחון הפרעות קשב וריכוז, שאין בו כדי להחליף אבחנה של רופא מומחה (טופס האבחנה עמו, מדגיש עניין זה).

בסיכום הממצאים לאחר הבדיקה השניה (עם ריטלין) נרשם כי "תפקודו של מוחמד נמצא חורג מגבולות הנורמה ברבע הראשון של הבדיקה המדמה שעמום, ומתבטא באיטיות זמני התגובה שלו. במהלך הרבעים הבאים תפקודו השתפר ונמצא תקין. יתכן, שמדובר בקושי מצבי להתסגל לדרישות המטלה ולא בהפרעת קשב".

בהמשך, נרשם כי השוואה בין ממצאי שתי הבדיקות מעלה שיפור משמעותי ביכולת למקד קשב בתנאי המאופיין בעומס גירויים תחת השפעה של ריטלין. לעומת זאת, נמצאה הנמכה בתפקוד הקשב במהלך הרבע הראשון של הבדיקה לאחר נטילת ריטלין. בעקבות ממצאים אלו, הומלץ על ידי הפסיכולוגית שערכה את הבדיקה לערוך בירור מקיף לשם קביעת אבחנה חד משמעית וטיפול תרופתי.        

            נמצא, אפוא, כי תוצאות המבחן שנערך לתובע, לא היו חד משמעיות, בלשון המעטה. בהמשך, נבדק התובע על ידי נוירולוגית, אשר הפנתה אותו לטיפול פסיכיאטרי דווקא, ללא המלצה על נטילת ריטלין. משמע, גם המומחית בתחום הנוירולוגיה, לא אבחנה את התובע כסובל מהפרעת ADHD.